השם כלורופיל נגזר מהמילים היווניות כלורוס (ירוק) ופילון (עלה). הוא בודד לראשונה בשנת 1817 בידי הכימאים הצרפתים ז'וסף ביינמה קאוונטו ופייר ז'וסף פלטייה. אולם רק במאה ה-20, יותר ממאה שנה לאחר מכן, גילו חוקרים שלמעשה קיימים כמה סוגים של כלורופיל ופענחו את המבנים שלהם. כיום מוכרים למדע שישה סוגים נפרדים של מולקולות כלורופיל, שמסומנים באות לטינית קטנה.

מבנה הכלורופיל מאפשר לו לבלוע אור באורכי גל שמיתרגמים לצבעים כחול ואדום. לעומת זאת, את האור הירוק (600-500 ננומטר) הוא מחזיר לעינינו, ולכן צמחים ואצות נראים לנו ירוקים. סוגים שונים של כלורופיל בולעים אור באורכי גל מעט שונים, דבר שמשפיע על הקליטה והניצול של אנרגיית האור בצמח.

 תרומת הכלורופיל לאדם: 

• הכלורופיל רכיב חיוני בירידה במשקל ושמירה על משקל תקין ויציב הכלורופיל מכיל נוגדי חימצון היכול לסייע נגד רדיקלים חופשיים.
• הכלורופיל מתחבר למולקולות של המתכות הכבדות ומונע את ספיגת הרעלנים בגוף.
• כלורופיל מסייע לטיפול באנמיה אנמיה היא מצב שבו לאדם אין מספיק תאי דם אדומים ובריאים על מנת להעביר חמצן מהריאות לכל תאי הגוף. לאנמיה יש סיבות מרובות ומתקיימת כתופעה זמנית או קבועה וכמובן במצבי חומרה שונים. ניתן לפתח אנמיה כאשר הגוף אינו מייצר מספיק תאי דם אדומים ,הגוף מאבד תאי דם אדומים במהירות גבוהה מן הנורמה וקיימים גם מקרים בהם הגוף הורס את תאי הדם לפני שסיימו את תפקידם (120 יום).
• חשוב לזכור כי המבנה המולקולרי של הכלורופיל , דומה מאד למבנה ההמוגלובין . עובדה זו הופכת את המעבר ממולקולת כלורופיל, למולקולת המוגלובין, לפשוטה ומהירה וללא דרישות אנרגיה גבוהות מן הגוף.

הכלורופיל הוא חומר הצבע הירוק בצמחים. הוא קולט את אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה: תהליך ייצור האנרגיה בצמחים. הכלורופיל דומה במבנה שלו ובתכונותיו להמוגלובין, הצבע האדום בדם וזה שמוליך את החמצן לתאים. ההבדל היחיד ביניהם הוא שבמרכז המולקולה של ההמוגלובין נמצא אטום ברזל ובמרכז המולקולה של כלורופיל נמצא אטום מגנזיום. מזונות המכילים כלורופיל עוזרים לפעילות תקינה של מערכות שונות בגוף האדם